נייר עמדה בנושא אתיקה בעריכת דין, דילמת ייצוג אוכלוסיות מודרות בדרך לתיקון חברתי.

 יובל אלבשן, "דילמת ייצוג אוכלוסיות מודרות בדרך לתיקון חברתי", מעשי משפט א 153, (2008). החלק הראשון חיפש עוה"ד אלבשן מקרה שעמו יוכל לעתור לבג"ץ כדי שיכיר בזכות לחשמל כנגזרת מכבוה"א וכחלק מהזכות לתנאי מחיה נאותים.  התביעה הייתה מוכנה, היה חסר רק בן-אדם שיעתור בשמו, כיוון שלדעתו, השופטים נוהגים אחרת כשמדובר בפגיעה בבשר ודם להבדיל מעתירה תאורטית ו/או ציבורית. באותה תקופה פנתה ויקטוריה לקליניקת אלבשן. ויקטוריה אם חד–הורית המתגוררת עם בנותיה בלי חשמל, בשל ניתוק עקב חוב של 3,000₪. הדילמה שעמדה בפניו; האם ניתן לנצל חולשות ויקטוריה ולעתור לבג"ץ ע"מ לקדם שינוי חברתי או לקדם זכויות ויקטוריה הפרטניות.  לדעתו, עורכי-דין קהילתיים, בניגוד לערכי-דין "רגילים", מחויבים למטרה ציבורית שהיא שינוי חברתי, בנוסף לקידום טובת-הלקוח. באותו עניין הציג אלבשן פס"ד מארה"ב Roe vs. Wade,  שבעזרתו קידמה עוה"ד וודינגטון זכותן של נשים להפיל את עוברן כחלק מזכותן לשלמות גופן. בפס"ד ניצלה וודינגטון, מק'קורבי שהייתה "קורבן" העתירה הציבורית. למרות השינוי החברתי המוצלח שנגרם בעקבות הפס"ד, עורכי-דין קהילתיים ביקרו וודינגטון בכך שניצלה לרעה פונתה החלשה, שנאלצה ללדת ולמסור ילדה לאימוץ, עוד לפני תום ההליכים-המשפטיים. שני פתרונות מוצעות לדילמה- פתרון מק'מוניגאל;  עו"ד החברתי אמור לבקש הסכמה מיוחדת מהפונה לפני היציאה למאבק לשינוי בשמו. דרישה זו נלמדה מתחום הרפואה הניסויית; עו"ד חברתי דומה לרופא העוסק במחקר ניסויי לקידום הרפואה. פיתרון ברנדייס;  מדובר בהסכמה מדעת שצריכה לשקף מצב שבו עו"ד מנצל הפונה, אך הוא בעצמו מנוצל בידי הפונה כדי להביא לשינוי החברתי. על העו"ד לפשט המצב עד רמת הבנת הפונה. במידה והפונה מסרב, צריך לפעול לפי טובתו. בסוף, אלבשן הסביר לויקטוריה המצב וביקש ממנה להחליט מה תרצה לעשות, בהתחלה בחרה לעשות שינוי, אחרי יומיים העדיפה החלופה השנייה ובחרה בטובת בנותיה. החלק השני ברצוני להציג מקרה במהלך עבודתי בקליניקה אשר התעוררה לי אותה דילמה. פנה לקליניקה מוחמד, בן 21, תושב מזרח-ירושלים. מוחמד תושב-קבע, שרצה לקבל אזרחות ישראלית. עוד לפני שפגשנו את מוחמד, החלטנו להגיש בקשת האזרחות לפי §4א לחוק האזרחות,  וזה מחשש שמוחמד אינו עומד בתנאי §5,  וברצון להימנע מהתערבות שק"ד, להיפטר מהאגרה, ולפעול לפי נוהל חדש. אחרי שיחתנו הראשונה אתו, שמנו לב שהחשש אינו רלוונטי בגלל שהוא עומד בתנאי §5. עם-זאת המשכנו הבקשה לפי §4א. אחת הדרישות בנוהל, היא שמעולם לא הייתה למבקש אזרחות אחרת, ועל המבקש להמציא ראייה לכך. בגין והיות מוחמד תושב מזרח-ירושלמי קיים -מצד מנ"א- חשש שהוא מחזיק באזרחות ירדנית, ולכן פניתי לשגרירות ירדן ע"מ להוציא ראייה שאין למוחמד אזרחות ירדנית ולעולם לא הייתה לו. העבודה מול השגרירות הייתה קשה; התקשרתי, שלחתי מכתבים, אפילו פניתי למחלקת המעמד האישי והדרכונים בעמאן, ועם-זאת לא הצלחתי להשיג מסמך המוכיח שאין לו אזרחות כזו. ולכן החלטנו להגיש תצהיר בהתאם לטענתנו במידת הצורך. הדילמה התעוררה ברגע שידענו כי ביכולתנו כקליניקה ללכת עם הדרישה למקומות רחוקים במיוחד בשל אדישות השגרירות. החשש שתושבי-מזרח ירושלים מחזיקים באזרחות ירדנית, נבע עקב ההתערבות הירדנית במזרח-ירושלים אחרי 1967.  מה שהזוי בחשש, זה שהיום אין לו בסיס; ירדן התנקתה מהעיר כבר ב-1988.  כמו כן בהתאם לסעיף, על מגיש הבקשה להיות בין הגילאים 18-21. מבקשים אלה נולדו בין השנים 2001-2004, מוחמד בכלל נולד ב-2001, והמספרים הולכים וגדלים. קל וחומר להסיק שלדור החדש, אין אזרחות ירדנית. התביעה תהיה ציבורית, תיצור תקדים, תבטל הדרישה, ותיקל על כל המבקשים העתידיים. מאידך, פניות לערכאות-משפטיות לוקחות חודשים במקרה הטוב, ולא רצינו לעקב מוחמד הרבה זמן. ואף למרות מודעתנו שניתן ובגדול להוביל לשינוי, תמיד קיים סיכון שלא נצליח. היינו שקופים עם מוחמד, עשינו בדיוק את מה שעשה אלבשן; הסברנו לו את כל האפשרויות העומדות בפנינו; להמשיך הבקשה לפי §4א וייתכן שנצטרך לפנות לבימ"ש. או לחילופין, להמיר הבקשה ל-§5, במיוחד שהוא עומד בתנאיו. ביקשנו ממנו לקבל החלטה. בהתחלה מוחמד בחר להמשיך לפי §4א, אחר כך הודיע כי ברצונו להמיר בקשתו ל-§5. אולם ולצערי, לבסוף, החליט בכלל לוותר על הבקשה. למעשה, אני לא מאוכזבת ממוחמד, ידוע לי שהוא אדם מבוגר וביכולתו לקבל החלטות ראויות לחייו. אמנם לעיתים מרגיש לי שהיה יכול לעשות שינוי משמעותי שעשוי לעזור לכלל הבחורים בגילו, עם-זאת אם הייתי בנעליו ורציתי לשיים התהליך בזמן קצר, ספק אם הייתי בוחרת לעשות שינוי.

דייאר אבו רחאל